הנבטים - דרך הבשמים |
||||||||||
מקורות - דרך הבשמים סחר בשמים כבר מוזכר במקרא הוא מופיע בסיפור יוסף (בראשית לז 25): כג וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד: וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולט הולכים, להוריד מצרימה גם המפגש של מלכת שבא, מממלכת סבא הנמצאת בדרום תימן, עם שלמה המלך  מחזק ההנחה על סחר הבשמים באיזורנו .(מלכים א 10) ומלכת שבא, שומעת את שמע שלמה ותבוא לנסותו, בחידות. ותבוא ירושלימה בחיל כבד מאד בשמים וזהב רב-מאוד
מור ולבונה עצי המור והלבונה גדלים באופן טבעי רק בשני מקומות בעולם: בדרום-ערב ובצפון סומלי. הסיבה לתפוצתם המוגבלת היא, כנראה, הצירוף המיוחד של מישקעים, תוצאת המונסון הדרומי-מזרחי, טמפרטורות גבוהות וסוג קרקע המצוי רק באזורים האלו המגיעים לגבהים של כ3000- מ', ממוצע הגשמים השנתי במקומות אלו הוא בין 600 ל800- מ"מ. את המור והלבונה מפיקים באמצעות חיתוכים בקליפת העץ, באורך של כ12- ס"מ כל אחד. מחתכים אלה נוזל שרף, המתקשה בבואו במגע עם האוויר. אז נוצרים גושים קטנים, המכונים לעתים 'דמעות'. הפקת השרף נעשית בעונה החמה, בחודש מאי, אבל בתקופה הרומית היו מפיקים אתו גם בראשית האביב, כדי לקבל יבול נוסף.
מי הם הנבטים
מיהם אותם נבטים השכנים שלנו מדרום ומאין הם הגיעו? יוסף בן מתתיהו
טוען שהם צאצאי הבן הבכור של ישמעאל
נבות. בראשית ( כ"ה 13)
אלה שמות בני ישמעאל, בשמותם לתולתודם:
בכור ישמעאל נבות, וקדר ואדבאל ומבשם".
רוב ההיסטוריונים מציינים את הופעתם של הנבטים בשנת 586 לפנהס זמן חורבן ירושליים וגלות בבל
הנבטים מוזכרים לראשונה בכתבים ע"י הירונומוס מקארדיה, בשנת 312 לפנה"ס , מפקד סלבקי שנשלח להשתלט על מקורות
האספלט בים המלח שהיו אז בידי הנבטים.
בשנת 50 לפנה"ס.מצטט אותו היסטוריון יווני בשם דיודורוס וכך הוא מספר:
...מולדתם היא מדבר שאין בו נהרות ואין בו מעינות רבים. מנהג בידם שלא יזרעו
תבואות, לא יטעו עץ. אין הם שותים יין ואינם בונים בית... עולים על
כולם בעושרם, אף כי אין מספרם רב מעשרת אלפים. וזאת מפני שלא מעטים מהם רגילים
להביא אל הים, לבונה ומור ומיני תבלינים יקרים ביותר.... הם תאבי-חרות מאין כמותם,
וכאשר מתקרב כח חזק של אוייב, הם מבקשים מקלט במדבר המשמש להם מבצר, כי אין בו מים,
ואין אחרים יכולים לעבור בו מלבדם"
הנבטים (בפי עצמם: נבטו; מילולית: "חופרי בורות מים") היו שבטים שמקורם בחצי האי ערב. פירוש המלה הערבית "נבטו" היא חפירה,חציבה, כדי להגיע למים טובים.
דרך הבשמים למור וללבונה היה ביקוש רב בעולם העתיק בגלל שימושיהם הרבים. בסוף המאה ה 4 לפנה"ס הנבטים שהכירו היטב את המדבר וצפונותיו חיברו את הממלכות שבם מגדלים את הבשמים, במיוחד את המור והלבונה, עם עם הממלכות הצורכות יוון ורומא. בתקופת השיא של ממלכתם השתרעה מתימן לדמשק וכללה את סיני והנגב, העיר פטרה הייתה בירתם. בתקופה ההלניסטית החל ביקוש רב למוצרי המזרח ובמיוחד לבשמים ותבלינים, וכך הנבטים נהפכו מרועים לסוחרים. הם היחידים שיכלו לעבור את המדבר על פני מרחקים גדולים עם שיירות גמלים. הנבטים פיתחו את דרך הבשמים שהביאה סחורות בעיקר מור ולבונה , וסוגי בשמים נוספים, תבלינים, מלח, בדים יקרים, ואף אספלט (ששימש לאטימת ספינות). דרך הבשמים חצתה את הנגב ולאורכה הוקמו מיצדים כדי לשמור על השיירות ותחנות דרך ללינה ולאספקה. לאורך הדרך, מתימן לעזה נמל המוצא, נבנו 65 תחנות במרחק מהלך יום ,בנגב היו 5 תחנות דרך. במאה הראשונה לספירה השתלטו הרומאים על ממלכת הנבטים וצירפו אותה לאימפריה הרומית . בפועל הם גם השתלטו על סחר הבשמים בעקבות זו נאלצו הנבטים לעבור מסחר הבשמים לחקלאות. חלק מתחנות הדרך ,כמו: עבדת, רחובות, שבטה, חלוצה, ממשית וניצנה, בתקופה הביזנטית שיגשגה החקלאות באזור והייתה למקור פרנסה עיקרי לתושבי הערים. עם הכיבוש המוסלמי במאה השביעית לספירה הנבטים נבלעו לתוך העולם המוסלמי והישות הנבטית נעלמה לה מעל במת ההיסטוריה |